מקור תלמוד ירושלמי יומא ב׳:א׳
1 משנה: בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ תּוֹרֵם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרוּבִּין רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. וְאִם הָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִים הַמְמוּנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ. וּמָה הֵן מוֹצִיאִין אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגוּדָּל בַּמִּקְדָּשׁ: מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵירוֹ וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁהֵן בָּאִין לִידֵי סַכָּנָה הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בַפַּיִיס. אַרְבַּע פְיָיסוֹת הָיוּ שָׁם וְזֶה הַפַּיִיס הָרִאשׁוֹן:
2 הלכה: בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ כול׳. רִבִּי מָנָא בָעֵי. וְלָמָּה לֹא קָבְעוּ פַיִיס לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן. אִיתָא חֲמִי. שְׁחִיטָה כְשֵׁירָה בְזָר. וְאַתְּ אָמַר. יֵשׁ לָהּ פַּיִיס. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן אֲסוּרָה בְזָר. וְאַתְּ אָמַר. אֵין לָהּ פַּיִיס. חָזַר רִבִּי מָנָא וְאָמַר. שְׁחִיטָה אֵינָהּ כְּשֵׁירָה אֶלָּא בַיּוֹם. אֲבָל תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן כְּשֵׁירָה כָל הַלַּיְלָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. יְפַיֵס. אַף הוּא אֵינוֹ מַשְׁכִּים עַל הַסָּפֵק. מַאי חֲמִית מֵימוֹר כֵּן. כָּל הַלַּיְלָה וְהֵרִים. מִיכָּן לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן שֶׁהִיא כְשֵׁירָה כָל הַלַּיְלָה.
3 זָר שֶׁתָּרַם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַיָיב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. פָּטוּר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עֲבוֹדַת מַתָּנָה. יָצָא זֶה שֶׁהוּא בַהֲרָמָה. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. אַרְבַּע עֲבוֹדוֹת שֶׁהַכֹּהֵן מִתְחַיֵיב עֲלֵיהֶן מִבַּחוּץ זָר מִתְחַיֵיב עֲלֵיהֶן מִבִּפְנִים. וְאֵי זֹו זּוֹ. זוֹ הַקְטָרָה וּזְרִיקָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם וְהַיַּיִן. וְאַתְיָא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֵוִי אָמַר. אֲפִילוּ לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן. וְאַתְיָא כְרִבִּי יוֹחָנָן. חַתָּה גְחָלִים. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הוֹצִיא שְׁאָר הַדֶּשֶׁן. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַתְיָא כְמָאן דְּאָמַר. אֲחֵרִים. פְּחוּתִים מֵהֶן. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. אֲחֵרִים. לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. הִיא זָר הִיא בַעַל מוּם. הַכֹּל מוֹדִין בְּזָר שֶׁסִּידֵּר מַעֲרָכָה שֶׁלְעֵצִים שֶׁהוּא חַיָיב. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. וּבִלְבַד שְׁנֵי גֵיזִירֵי עֵצִים שֶׁהַכָּתוּב מַזְהִיר עֲלֵיהֶן לַעֲבוֹדַת כְּהוּנָה. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים.
4 תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. מְנַיִין לְהַצָּתַת הָאֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְכֹהֵן כָּשֵׁר וּבִכְלִי שָׁרֵת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְכִי עָלָת עַל לֵב שֶׁהַזָּר קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ. לִימֵּד עַל הַצָּתַת הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְרֹאשׁוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ. הָתִיבוּן. וָהָא כְתִיב וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה. מִיכָּן לְהַצָּתַת הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְרֹאשׁוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הִיא צְרִיכָה כֹהֵן כָּשֵׁר. וְכָא הוּא אֵינָהּ צְרִיכָה כֹהֵן כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יוּדָן. מָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. נֹאמַר בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וְזָר.
5 תָּרַם וְהִפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי חֲנִינָה. דְּאַמַר רִבִּי חֲנִינָה. קוֹמֶץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִׁים וְהִפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ. בִּפְרִיחָה הָאַחֲרוֹנָה נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים וְיָצְאוּ הַשְּׁיֵרִיים יְדֵי מְעִילָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִשֶּׁיֶּאֱחוֹז הָאוֹר בְּרוּבּוֹ. מָהוּ בְרוּבּוֹ. בְּרוּבּוֹ שֶׁלְקוֹמֶץ אוֹ בְרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה אִתְאֲמָרַת. אָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה אִיתְאֲמָרַת.
6 תָרַם חֶצְיָים חֶצְיָיהּ. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי וְהִקְטִירוֹ אֲפִילוּ שׁוּמְשְׁמִין יָצָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מַתְנִיתָה לֹא אָמְרָה כֵן אֶלָּא הִקְטִיר בְקוּמְצוֹ פַּעֲמַיִם כְּשֵׁירָה. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין קְמִיצָה פָחוּת מִשְּׁנֵי זֵתִים. וְאֵין הַקְטָרָה פְחוּתָה מִקּוֹמֶץ מִכְּזַיִת. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. מֵעַתָּה כֹהֵן שֶׁאֵין יָדוֹ מַחֲזֶקֶת כִּשְׁנֵי זֵיתִים פָּסוּל מִן הָעֲבוֹדָה.
7 תָּרַם בִּשְׂמֹאל. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וְרִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי וְהִקְטִירוֹ בֵּין בְּיָד בֵּין בְּכֶלִי בֵּין בִּימִין בֵּין בִשְׂמֹאל. יְהוּדָה בֵּירִבִּי אוֹמֵר. אוֹ כְחַטָּאת בְּיָד אֹו כְאָשָׁם בְּכֶלִי. וּבִלְבַד בִּימִין. הָתִיבוֹן. וְהָא תַנֵּי. קִיבֵּל בִימִינוֹ וְנָתַן בִּשְׂמֹאלוֹ יַחֲזִיר לִימִינוֹ. אִם בִּשְׂמֹאל הוּא מַחֲזִיר לַמִּזְבֵּחַ לֹא כָל שֵׁכֵּן לָבֶּזֶךְ. אָמַר רִבִּי לָא. אִם שְׂנָיָיא אָדָם רִבִּי לָעְזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָיָיהּ. דְּתַנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינָהּ צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֶּזֶךְ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָעְזָר בְּירִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיטַּת רִבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁלֹּא בִכְלִי שָׁרֵת פְּסוּלָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. מַאי כְדוֹן. רַבָּנִן דְּאִית לוֹן כְּלִי שָׁרֵת צְרִיכָה לוֹן לְיָמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן דְּלֵית לֵיהּ כְּלִי שָׁרֵת לֹא צְרִיכָה לֵיהּ לְיָמִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. וּתְמִיהַּ אֲנָא הֵיךְ רַבָּנִן מְדַמֵּיי תְרוּמַת הַדֶּשֶׁן לְהַקְטָרָה. וְלָא דַמְיָא אֶלָּא לִקְמִיצָה. שֶׁזּוּ בַהֲרָמָה וְזוֹ בַהֲרָמָה.
8 וְהֵרִים. וְאֵין וְהֵרִים אֶלָּא בְשֶׁשִּׁיֵיר. אֲשֶׁר תֹּאכַל. אֵין אֲכִילָה אֶלָּא בִכְזַיִת. הָיָה בְכוּלֹּו כְזַיִת. לִיטּוֹל מִקְצָתוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁאֵין בוֹ כְזַיִת. לִיטּוֹל אֶת כּוּלּוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁאֵין כָּאן שִׁיּיוּר. וְהֵרִים אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ. יָכוֹל עֵצִים. תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹלָה. אִי עוֹלָה יָכוֹל אֵיבָרֵי עוֹלָה. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ. הָא כֵיצַד. חוֹתֶה מִן הַמְאוּכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְיוֹרֵד. מִצְוָה לְהַקְדִּים אֵשׁ לָעֵצִים. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ. קִידֵּם עֵצִים לָאֵשׁ. סִידֵּר עַד שֶׁלֹּא תָרַם מַשְׁחִיל וְתוֹרֵם מְפָרֵק וְתוֹרֵם.
9 רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. חִילְפַיי שָׁאַל. קוֹמֶץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי מַעֲרֶכֶת לַיְלָה מָה הֵן. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. חִילְפַיי שָׁאַל. אֵימֳרִין שֶׁנְּתָנָן עַל גַּבֵּי מַעֲרֶכֶת לַיְלָה מָה הֵן. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. אֵין לָךְ קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר אֶלָּא קְטוֹרֶת בִּלְבַד. מַתְנִיתָה לְמִצְוָה. מַה צְרִיכָה לִיהּ לְעִיכּוּב. צִיץ מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עַל טּוּמְאַת יָדַיִם. יָדַיִים מָהוּ שֶׁיִּפָּסְלוּ מִשֵּׁם יוֹצֵא. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְנִיטְמוּ מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרוֹת. יָצָא לֹא נִפְסְלוּ מִשֵּׁם יוֹצֵא. וְאַתְיָא כְמָאן דְּאָמַר. אֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּרַם הָכָא כְמָאן דְּאָמַר. לִינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. יָדַיִם מָהוּ שֶׁיִּפָּסְלוּ מִשֵּׁם מְחוּסָּר זְמַן. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו הַיּוֹם לַעֲבוֹדַת שֶׁלְמָחָר.
10 אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תְּחִילַּת עֲבוֹדָה שֶׁלְמָחָר הִיא. וְצָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר הַמְשׁוּקָּע בַמַּיִם. רִבִּי חִיָיה בַּר יוֹסֵף אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁמָּסַר יוֹם לַלַּיְלָה דַּייוֹ. חֲבֵרָיָיא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשֶּׁהוּא מַגְבִּיהוֹ הוּא מַשְׁקִיעוֹ. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי חִיָיה בַּר יוֹסֵף. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּלַּיְלָה. בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם בִּשְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּתְּחִילַּת עֲבוֹדוֹת צָרִיךְ.
11 רִבִּי חִיָיא בַּר יוֹסֵף פָתַר מַתְנִיתָה. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּלַּיְלָה בִּשְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּתְּחִילַּת עֲבוֹדוֹת צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם בִּשְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּתְּחִילַּת עֲבוֹדוֹת צָרִיךְ.
12 רִבִּי יוֹחָנָן פָתַר מַתְנִיתָה. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּלַּיְלָה בֵּין בִּתְחִילַּת עֲבוֹדוֹת בֵּין בִּשְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם בֵּין בִּתְחִילַּת עֲבוֹדוֹת בֵּין בִּשְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת.
13 חִילְפַיי אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם כָּךְ אֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּכִּיּוֹר. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי חִילְפַיי. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בַּלַּיְלָה. בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. הָא בַכִּיּוֹר פּוֹסֶלֶת. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם חִילְפַיי. הָכֵינִי. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו כול׳. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. הָא בַכִּיּוֹר פּוֹסֶלֶת. וּבִלְבַד מִיּוֹם לַלַּיְלָה.
14 מַה בֵין בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לַכֶּבֶשׁ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לַמִּזְבֵּחַ. מִן מַה דְתַנִּינָן. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִין רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ. הָדָא אָמְרָה. בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לַמִּזְבֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בְּפֵירוּשׁ תַּנִּי לָהּ רִבִּי חִיָיה. כָּל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לַמִּזְבֵּחַ זָכָה.
15 מַהוּ הַצְבִּיעוּ. הוּצִיאוּ אֶצְבַּע. הוֹצִיאוּ אַחַת מוֹנִין לוֹ. שְׁתַּיִם מוֹנִין לֹו. שָׁלשׁ אֵין מוֹנִין לוֹ. מָהוּ אֵין מוֹנִין. כָּל עִיקָּר. אֵין מוֹנִין לוֹ אֶת הַיְּתֵירָה. אַרְבַּע הַמְמוּנֶה מַכֶּה אוֹתוֹ בַפַקִּיעַ וּבָטֵל הַפַּיִיס.
16 אֵין מוֹצִיאִין אֲגוּדָּל בַּמִּקְדָּשׁ. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין. אֵין אוֹמְרִין מִמֶּנּוּ מִמִּי בַּמִּקְדָּשׁ. אֶלָּא הַמְמוּנֶּה הָיָה מַגְבִּיהַּ מִצְנַפְתּוֹ שֶׁלְאֶחָד מֵהֶן וְהֵן יוֹדְעִין שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה הַפַּיִיס מְהַלֵּךְ מַתְחִיל. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא לְאוֹהָבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. כְּמִין קּוֹכְלִיַיס הָיוּ עוֹשִׂין. כֵּיצַד הָיָה הַפַּיִיס מְהַלֵּךְ. לִימִין לִשְׂמֹאל. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה. מִן מַה דְתַנֵּי. מִי שֶׁזָּכָה בִקְטוֹרֶת אוֹמֵר לָזֶה שֶׁעַל יְמִינוֹ. אוּף אַתְּ לְמַחְתָּה. הָדָא אָמְרָה. לִימִין הַפַּיִיס מְהַלֵּךְ. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חִילפַיי. הָכֵינִי. לִשְׂמֹאל הַפַּיִיס מְהַלֵּךְ. הַזּוֹכֶה זִכֶּה לִימִין. מוּטָּב שֶׁיִּזְכֶּה לְמִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפַּיִיס שְׁנֵי פְעָמִים מִזֶּה שֶׁלֹּא עָבַר עָלָיו הַפַּיִיס אֶלָּא פַעַם אַחַת בִּלְבַד.
17 מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁקָּדַם אֶת חֲבֵירוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלְמִזְבֵּחַ. נָטַל חֲבֵירוּ אֶת הַסַּכִּין וּתְקָעָהּ בְּלִיבּוֹ. עָמַד לוֹ רִבִּי צַדּוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם. אָמַר לָהֵן. שְׁמָעוּנִי אַחַיי בֵית יִשְׂרָאֵל. כָּתוּב כִּי יִמָּצֵא חָלָל וגו׳. וְיָצְאוּ זְקֵינֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ. אָנוּ מֵאֵיכָן לָנוּ לָמוּד. מִן הַהֵיכָל מִן הָעֲזָרוֹת. שְׁרוֹן כָּל עַמָּא בַכְיָין. עַד דְּאִינּוּן עֲסִיקִין בִּבְכִיָיה נִכְנַס אָבִיו שֶׁלְאוֹתוֹ הַתִּינּוֹק. אָמַר לָהֶן. אֲנִי כַפָּרַתְכֶם. אַדַּיִין הַתִּינּוֹק מְפַרְפֵּר וְלֹא נִיטְמָאת הַסַּכִּין. מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה טוּמְאָה קָשָׁה לָהֶן מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. לִגְנַיי.
18 אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. אָמַר רִבִּי. וַהֲלֹא כֹּהֵן הַמְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי יָכוֹל הוּא לְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה. אֶלָּא לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. תַּמָּן תַּנִּינָן. הִנִּיחַ הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָיה וְיָצָא. וְנָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָיה וְיָצָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְלָמָּה הָיָה נִכְנָס לִקְטֹרֶת שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. דְּבַר תּוֹרָה הוּא. בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר בְּהֵטִיבוֹ אֶת הַנֵּירוֹת יַקְטִירֶינָּה. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. עוֹבֵר לְהֵטִיב וּמַקְטִיר.
פירוש שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יומא ב׳:א׳
1 הוציא שאר הדשן וכו'. כתב הרמב"ם ספ"ב מהלכות תמידין ואע"פ שאין הוצאתו לחוץ עבודה אין בעלי מומין מוציאין אותו ע"כ ויש לתמוה הא משמע כאן דלכ"ע הוצאתו עבודה אלא דפליגי אי זר חייב עליה מיתה או לא וי"ל דהכא איירי בהוצאת הדשן מעל המזבח והרמב"ם איירי בהוצאת הדשן מחוץ למחנה וכדמשמע שם בדבריו מפורש וראיתי להרב בעל משנה למלך שכתב לא ידעתי מנין לו לחלק בין הוצאה להוצאה והאריך מאוד בדבר והניח דברי הרמב"ם בצ"ע ע"ש ול"נ דטעמו פשוט דכיון דההוצאה מחוץ לעיר לאו בבגדי כהונה היתה דהא תניא בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור וכמפורש בבבלי ר"פ בא לו ונראה דלכ"ע אסור לצאת באבנט שהוא כלאים חוץ למקדש וכיון דלאו בבגדי כהונה היתה לאו עבודה היא וכדמפורש בבבלי בפירקין דף כג ע"ב וכי יש לך עבודה שכשירה בשני כלים וכ"ש אי לא נעשית בבגדי כהונה כלל דלאו עבודה היא והא דקאמר דאין בעלי מומין מוציאין אותו דסובר דא"כ אף הת"ק ה"ל למוקמי קרא דאחרים והוציא לרבות בעלי מומין אלא ודאי דאף ההוצאה מחוץ למחנה אינה בבעלי מומין דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור וכיון דהתחלתו בתמימים אף גמר הוצאתו בתמימים ועיין בבבלי דף הנ"ל בתוס' בד"ה יש עבודה וכו':
2 הכל מודין בזר שסידר וכו'. כתב הרמב"ם פ"ט מהלכות ביאת המקדש הלכה ב' ואין הזר חייב מיתה אלא על ד' עבודות בלבד זריקה והקטרה וניסוך המים בחג וניסוך היין ובהלכה ה' כתב והמסדר שני גזרי עצים על המערכה הרי הוא כמקטיר איברים וחייב מיתה שעצים קרבן היא ע"כ דחק לפרש כן דלא תיקשי לן א"כ טפי מארבע הן לכך קאמר שסידור העצים בכלל הקטרה הן ותימא א"כ מאי פריך הבבלי בדף כד ע"ב סידור שני גיזרי עצים ליחייב איכא סידור איברים והאמר רב אסי א"ר יוחנן זר שסידר העצים חייב בהא פליגי מר סבר עבודה תמה היא ומ"ס לאו עבודה תמה היא ופירש"י בהא פליגי רב ור"י דרב סבר לאו עבודה תמה היא דשם סידור אחד הוא ור"י סבר סידור איברים תחילת סידור אחר היא ולפי דברי הרמב"ם לא קשיא כלל דאיכא למימר דמודה רב בסידור שני גיזרי עצים דחייב והא דלא קחשיב אלא ד' לפי שכבר נכלל בכלל הקטרה וכמ"ש הרמב"ם וע"ק לפי סברת הש"ס מדלא קחשיב רב סידור שני גיזרי עצים שמעינן דפליג אר"י א"כ צריכין לומר דאף לוי פליג אר' יוחנן שהרי לא הוסיף אלא תרומת הדשן לפי זה לא ה"ל להרמב"ם לפסוק כר' יוחנן במקום דרב ולוי פליגא עליה ואפשר לומר דהרמב"ם סמיך אסוגיין דלכ"ע חייב אסידור שני גזירין ולא היה בגרסתו בבבלי דפליגי בהא ודוחק:
3 קומץ שנתנו ע"ג אישים והפריחתו הרוח וכו'. בבבלי בפרק הקומץ דף כו ע"ב כתבו תוספות בד"ה קומץ מאימתי נותיר השיריים לאכילה ר' חנינא אמר משמשלה בהן האור ר"י וכו' הוה מצי למנקט אימורים דכמה דלא מיקטרי אימורים לא משתרי בשר לאכילה אלא משום דכי נטמאו או שאבדו משתרי בשר לא פסיקא ליה אבל קומץ פסיקא ליה ע"כ אבל לפום סוגיין דעיקר פלוגתייהו כשנאבד הקומץ א"כ ליכא לאוקמא פלוגתייהו באימורים וזה ברור:
4 מעתה כהן שאין ידו מחזקת וכו'. כתב הרב במשנה למלך פי"ג מהלכות מעשה קרבנות הלכה י"ד ולכאורה נראה דפסול לכל העבודות כיון שאינו ראוי לקמיצה ולא ראיתי לרבינו שהזכיר דין זה ולומר דכונת הירושלמי הוא דפסול לקמיצה לחוד מלבד שפשט ההלכה אינו מורה כן ע"ק דמלתא דפשיטא הוא כיון דקי"ל אין קמיצה פחותה משני זתים ע"כ ואפשר לומר דמ"ד אין קומץ פחות משני זתים סובר כל שאין קומצו מחזיק ב' זתים בכלל ננס הוא ולכך לא הזכירו הרמב"ם:
5 התיבון והתני קיבל בימינו ונתן לשמאלו וכו'. ותימא הוה ליה למיפרך ממתני' דמנחות דתנן בפ"ק דמנחות קמץ בשמאל פסול בן בתירא אמר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין ועוד אדמקשי ליה מבן בתירא תסייעי' מת"ק ועיין בבבלי במנחות דף כו:
6 ציץ מהו שירצה על טומאת ידים. עיין מ"ש בפסחים דף כה ע"א בתוס' בד"ה הבא וכו' ולפי מה שפירשתי בקונטרס דקאי אטומאת ידים שלא קידש ידיו ורגליו מן הכיור היה ניחא אך קשיא לי הא אין הציץ מרצה על טומאת הגוף ועוד כל שלא רחיץ ידיו ורגליו מן הכיור עבודתו מחוללת ואפשר לומר דאטומאת ידים ממש קאי שטימאו את הדם והאימורין ודקשיא להרב במ"ל הא אין טומאת ידים במקדש היינו שאין הידים נטמאים בטומאת אוכל במקדש אבל אם נטמאו ידיו חוץ למקדש ונכנס למקדש מטמאים והיינו דשייכא הני תרי בעיות להדדי דאאיבעיא קמייתא דציץ וכו' איכא לאקשויי אם בנטמאו בחוץ איירי הא כבר נטהרו בקידוש ידים ורגלים לכך קאמר דקמיבעי ליה נמי אם ידים נפסלו משום יוצא א"נ איכא לאוקמי כגון שיצא לאחר שקדש ידיו ורגליו ונטמאו ידיו בחוץ ונכנס מהו שירצה הציץ ואף שהרמב"ם בפ"ח מה' אבות הטומאות כתב אין טומאת ידים במקדש וכו' בין שנגע במקדש בין שנגע חוץ למקדש ונגע בקדשים במקדש לא טמאן ע"כ מכל מקום לפום סוגיין צריכין לפרש כדפרישית וגם דברי ר"ע דאמר זכינו שאין טומאת ידים במקדש משמע דלא למדו אלא מעדותו דרבי חנינא סגן הכהנים ורבי חנינא לא איירי אלא בנטמאו במקדש ולא ידעתי מנא ליה להרמב"ם הא וצריך עיון היטב:
7 בין בתחלת עבודות וכו'. וקשה דמי איכא מ"ד שאף לתחלת עבודות לא בעי קידוש ידיה וי"ל דה"ק שאף לתחלת עבודות של לילה והיינו תרומת הדשן לא בעי קידוש כיון שכבר עסוק בעבודה מבערב והא דתנן במס' תמיד קידוש ידים בתרומת הדשן היינו בכהני חדתי שלא עסקו בעבודה כל הלילה:
8 שלש אין מונין לו. כתב הרמב"ם פ"ד מה' מעשה קרבנות הלכה ג' והן מוציאין אצבעותיהן אחת או שתים ואם הוציא ג' מונין לו ע"כ והוא תימא דמפורש קאמר הכא דאין מונין לו ובבבלי הסוגיא בענין אחר ואי אפשר לקיים דברי הרמב"ם לפום סוגיא דהתם כמ"ש בעל לחם משניה מיהו לפום סוגיין אפשר לקיים במקצת מיהו קשה שלש לכן נ"ל להגיה בדבריו ואם הוציא שלש מונין לו ב' וסובר דאין מונין לו היתירה דהיינו השלישי אבל שתים מונין והא דלא כתב הוציא ד' הממונה מכה אותו וכו' לפי שבבבלי לא נזכר מזה דבר אלא נזכר שם בענין אחר ש"מ דלא ס"ל לבבלי הכי א"נ שלש אפשר להוציאן בהפסק אצבע אבל ד' אי אפשר:
9 כיצד היה הפייס מהלך לימין או לשמאל. ותימא מאי קמיבעיא ליה הא קיי"ל כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין ואפשר דדוקא בענין עבודות קאמר ודוחק: